כמעט תשעה חודשים מאז ה 7 לאוקטובר, במהלכם עשרות אלפי חיילים, הפציצו והרסו עשרות אלפי בתים, כמעט ארבעים אלף הרוגים לא הוחזרו השבויים הישראלים ולא הוכרע החמאס.
הכישלון של המלחמה היה צפוי, אחרי שנים של סגר על עזה. כל ההתרעות שעזה עומדת להתפוצץ על ישראל לא נשמעו בקרב מקבלי ההחלטות. כמעט אלפיים הרוגים יהודים ומאות בתים הרוסים הם תוצאה של כישלון המדיניות ולא רק הכישלון הצבאי.
בלי תקווה ועתיד לעם הפלסטיני לא יהיה ביטחון ליהודים. בינתיים ממשיכים השרים סמוטריץ’ ובן גביר לסחוט את כספי הציבור. מחירי המים, החשמל, התחבורה הציבורית עולים והם ממשיכים לחלק לגרעינים התורניים ולהתנחלויות כספים.
המאבק על התקציבים וגיוס החרדים נועד להרחיק את הדיון הציבורי מהגניבה של הקופה הציבורית שמתבצעת על ידי ארגוני המתנחלים, והנציגים הפוליטיים שלהם בממשלה.
מיליארדים מועברים לרכבי שטח, לעסקנים, לתחבורה ציבורית כמעט חינם, לכבישים עוקפים ולדירות פאר. אלפי חיילים נשלחים להגן על מתנחלים שתוקפים פלסטינים על גבעות שונות ומשונות.
רוב אזרחי המדינה שחיים בתוך הקו הירוק משלמים למיעוט שמנצל את כוחו הפוליטי. נתניהו כבר משחק בבחירות בארה”ב. הוא מושך, זמן עד נובמבר, ומביך את נשיא ארה”ב ביידן, שעשה מעל ומעבר כדי לתמוך בו ובממשלתו.
בינתיים חברות הנשק בארה”ב ובישראל ממשיכות להפעיל לחץ פוליטי כדי להמשיך להזרים נשק לישראל ולאוקריאנה. המחיר שהישראלים והאמריקאים משלמים לתעשיות הנשק נאמד במיליארדים.
העובדים של התעשיה האווירית קיבלו לאחרונה מענקים בסכום של 122 מיליון שקל מהרווחים של שנת 2023. הרווחים של תעשיות הנשק בארה”ב ובישראל הפכו לכוח פוליטי. שיתוף הפעולה בין הלובי של איפ”ק לבין הלובי של תעשיות הנשק מכריע את עתיד ארה”ב הכלכלי והפוליטי.
סדר העדיפויות העתידי של ארה”ב ייקבע בבחירות בנובמבר. ביידן שמשקיע מיליארדים בתעשיית הנשק, בתקווה שיזכה בתמיכה הפוליטית של עובדי התעשיות.
ובכל זאת הוא מדשדש מול טראמף. נתניהו מקווה שטראמף יסייע לו פוליטית אם יזכה בנשיאות בארה”ב. הוא לא מצפה לקבל יותר סיוע צבאי ממה שהוא מקבל מביידן. הוא מקווה שהתורמים של טראמף יתמכו בו בבחירות הבאות. העתיד של היהודים והפלסטינים לא נמצא בידיהם של הלוביסטים בארה”ב, אלא בידי אזרחי המדינה.
לאט לאט, יותר ויותר, יהודים מבינים שהם עומדים לאבד את כל השבויים שנמצאים בידי חמאס. אחרי כתשעה חודשים תמונת הניצחון לא הגיעה, ורוב הסיכויים שהיא לא תגיע. הרחבת המלחמה לצפון ולדרום לבנון, היא למעשה חזרה על אותן טעויות של העבר.
ב 1982 מנחם בגין הורה להיכנס ארבעים קילומטר, וסיים את הקריירה הפוליטית שלו במחנות הפליטים סברה ושאתילה בביירות. עברו כמעט שני עשורים, ואלפי הרוגים, עד שאהוד ברק העיז לקבל החלטה לצאת מלבנון. מי שניסה לשחק באש הלבנונית, שוב ב 2006 נכווה קשות, ואזרחים משני הצדדים שילמו שוב את המחיר.
מאז תחילת המלחמה ספג חיזבאללה יותר משלוש מאות הרוגים, וישראל עשרות הרוגים ופצועים. בינתיים חיזבאללה תוקף יעדים שונים בצפון, וישראל תוקפת מהאוויר לוחמים של חיזבאללה.
על פחות מזה פרצה מלחמת 2006 . האיומים משני הצדדים לפתוח במלחמה כוללת הם איומים רציניים. מדינות רבות מנסות למנוע את הזליגה למלחמה כוללת בין ישראל ולבנון. אם תפרוץ שוב מלחמה, כולם מבינים שהמחיר לשני הצדדים יהיה כבד.
הגיע הזמן שהכוח האזרחי יכתיב את רצונו ויגיד די למלחמות ולשפיכות דמים. הרוב חייב לחזור לשפיות ויכריע לטובת הסדר יהודי פלסטיני בהקדם. הסדר שלום, שיהיה מבוסס על מימוש ההגדרה העצמית של שני העמים, על רב תרבותיות, וצדק חברת
צילום דוברות צה”ל
