חצי מהכפר נמצא בשטח ישראל, החצי השני בפלסטין. איך זה ייתכן? חבר שלנו, פעיל שלום ישראלי, ביקר במקום כזה וכתב את הטקסט הזה עבור @nullandvoidmedia.
הקו הירוק – הגבול המוכר בינלאומית בין ישראל לפלסטין – עובר ממש באמצע הכפר ברטעה שבגדה המערבית.
לאחר מלחמת 1948, ברטעה חולקה לשני חלקים: אחד עבר לשליטת ירדן, והשני לידי ישראל. אחרי כיבוש הגדה המערבית בידי ישראל ב-1967 והקמת הרשות הפלסטינית ב-1994, החלק הירדני של הכפר הפך לחלק מהרשות.
בשנות ה-2000 נבנתה חומת ההפרדה, ש”חטפה” שטחים נרחבים שיועדו למדינה הפלסטינית העתידית. חלקים מברטעה הפלסטינית מצאו את עצמם בפועל בצד הישראלי של החומה. חומת בטון בגובה ארבעה מטרים חוצה אזורי מגורים – באחת התמונות ניתן לראות בית הבנוי ממש לתוך החומה.
פלסטינים שמצאו את עצמם בצד הישראלי נאלצים להוציא היתרים – לא כדי לעבוד או לנסוע, אלא רק כדי לגור בבתיהם. היתרים אלו, בשונה מאשרות שהייה זמניות, אינם מקנים גישה לשטח ישראל אלא מתירים שהייה רק בתחום ברטעה המזרחית. כדי לבקר קרובי משפחה בצד הישראלי של הכפר, נדרש אישור מיוחד מהרשויות הישראליות הכובשות.
ובכל זאת, שני חלקי ברטעה – הפלסטיני והישראלי – היו ועדיין מרגישים כמו קהילה אחת מאוחדת. נפגשנו עם ראשי המועצות של שני הצדדים, ושניהם הדגישו: “אנחנו עדיין משפחה אחת.”
בברטעה הפלסטינית אין משטרה, אין שירותי רפואה או רווחה. האנשים מסתדרים לבד. ולפי דברי אנשי המינהל המקומי – הם מסתדרים בצורה מרשימה. ברטעה המזרחית הפכה למעין “הונג קונג מזרח-תיכונית” קטנה – סחורות מכל רחבי פלסטין מגיעות לשם, נמכרות במחירים זולים בהרבה מאלה שבישראל. ישראלים רבים מגיעים לשם כדי לקנות מזון, רהיטים, כלי בית וחומרי בנייה במחירים נמוכים משמעותית.
כ-7,000 תושבים רשומים רשמית בברטעה המזרחית, אך בשל עסקים וצרכים דיוריים, האוכלוסייה האמיתית מוערכת בכ-25,000–30,000 איש. כל יום התושבים חייבים לעבור מחסום כדי להגיע לשאר חלקי הגדה לצורך עבודה, לימודים או טיפול רפואי. המחסום נסגר בשעה 18:00 או 19:00, והתושבים מתחננים כבר שנים להארכת שעות הפעילות – אך נענים בסירוב קבוע. את המינהל הכובש לא מעניין אם פלסטיני יזדקק לטיפול חירום בשעות הלילה.
מאז 7 באוקטובר 2023, המצב במחסום הורע אף יותר. המשטר הצבאי משפיע גם על החיים הפרטיים של תושבי ברטעה: אם אחד מבני הזוג אזרח ישראלי והשני פלסטיני – כמעט בלתי אפשרי לקבל אזרחות ישראלית, בשל חוק האזרחות. גם ילדים שנולדו לנישואין כאלה נתקלים בקשיים משפטיים וחברתיים.
ביקור בברטעה חושף את מה שמסתתר מאחורי מסך התעמולה הישראלית ומגלה כיצד פועל בפועל מנגנון הדיכוי. הוא לא תמיד עקוב מדם – אבל הוא יומיומי, שוחק ומעיק. הוא פועל דרך תורים משפילים של שעות במחסומים, מערכת היתרים בירוקרטית אינסופית, עונשים חמורים מבתי משפט צבאיים, והפרדת משפחות.
רוב תושבי ברטעה המזרחית מעולם לא ראו את הים התיכון – אף על פי שמשפחותיהם חיו דורות רבים בתחומי מה שהיום הוא ישראל. ואילו אזרחים ישראלים חופשיים לנוע לא רק ברחבי ישראל, אלא גם לבקר ביותר מ-160 מדינות ללא צורך באשרה – כולל הרשות הפלסטינית.
ברטעה אינה היישוב היחיד שחולק על ידי הקו הירוק. גם העיר באקה אל-גרבייה והכפר באקה א-שרקייה היו בעבר יישוב אחד.
את הסיור הזה ארגן מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל. תודה עמוקה להם.
— מיכאיל סאפונוב, פעיל
פורסם בערוץ Null and Void
צילום: המחבר
https://t.me/nullandvoidmedia/562
