“חיפוש אחר מזון בעזה מסוכן כיום כמו ההפצצות” – כך אמרה ג׳ולייט תומא, דוברת אונר״א. מילים אלה משקפות את המציאות העגומה של משבר הומניטרי חסר תקדים. בעזה אנשים מתים מרעב – לא כדימוי ספרותי, אלא כפשוטו.
מזון שהורג
לפי נתוני נציבות זכויות האדם של האו״ם, מאז פתיחתם של ״מרכזי הסיוע ההומניטרי של עזה״, הפועלים בתיאום עם ארה״ב וישראל, נורו למוות יותר מ-1050 פלסטינים שניסו להשיג מזון. רובם נהרגו ליד אותם מרכזים. חלק נורו בידי צלפים, אחרים נרמסו בתורים או מתו מפחד. “זו לא מערכת סיוע, זו מלכודת מוות סדיסטית”, אמרה תומא.
ארגוני סיוע טוענים שמדובר ב”ציד המוני על בני אדם”. ירי לעבר תורים, מניעת כניסה של משאיות סיוע, ומצור על מוצרים בסיסיים – כל אלו הפכו לשגרה חדשה ומחרידה.
חיים בין ההריסות
המחירים על מוצרי יסוד זינקו פי 40. 200 דולר עבור שקית עדשים וקמח – זו משכורת חודשית לרוב המשפחות. הורים חותכים בגדים כדי להכין תחבושות. ילדים משתמשים בשקיות ניילון במקום חיתולים. עובדי סיוע מתעלפים מרעב בזמן המשמרת. לפי תוכנית המזון העולמית של האו”ם, 100 אלף נשים וילדים סובלים מתת-תזונה חמורה.
במקביל, ששת אלפים משאיות של אונר״א עם מזון ותרופות מחכות בגבולות עזה, אך אינן מורשות להיכנס.
רפואה תחת קנה הרובה
מערכת הבריאות בעזה קורסת: מחצית מבתי החולים לא מתפקדים, ו-94% מהמתקנים הרפואיים ניזוקו. למעלה מ-1500 רופאים ואחיות נהרגו מאז תחילת המלחמה. גם אנשי צוות של ארגונים בינלאומיים נפגעים. בדיר אל-בלח, אנשי רפואה פורקו מבגדיהם, נחקרו תחת איומי נשק – חלקם נעצרו, אחד מהם עדיין עצור.
ובינתיים, ישראל מסרבת להנפיק ויזות ל-58 רופאים וצוותי חירום ממדינות זרות, כולל רופאים מרדימים ומנתחים. ראש אונר״א אינו מורשה להיכנס לעזה או לגדה המערבית כבר יותר משנה.
תקשורת תחת הסגר
תומא מדגישה: אין עיתונאים זרים בעזה. איש לא מקבל אישור להיכנס. ללא תקשורת, אין עדים, אין ראיות, ואין לחץ ציבורי
מדיניות של חוסר ענישה
המלחמה הזו חצתה מזמן את גבולות העימות הצבאי. מדובר במבחן מוסרי לעולם כולו. כאשר סיוע אנושי הופך לפיתיון, וחלוקת מזון מתבצעת בליווי ירי, זהו לא משבר בלבד – זו אסטרטגיה.
אם זו ה”נורמליות” החדשה – מי יהיה הבא בתור?
