Search
Close this search box.

העליון דוחה את ערעורו של האמן מוחמד בכרי לגבי סרטו “ג’נין ג’נין”

בכרי: אילו הייתי חוזר בזמן, הייתי מצלם מחדש את הסרט וחושף את עוולות הכיבוש. * חברי האמן מוחמד בכרי: זו החלטה פוליטית גרידא, שמוציאה את הפן המשפטי של התביעה מהקשרה.

היום, חמישי, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של האמן מוחמד בכרי – במאי ומפיק הסרט “ג’נין ג’נין”, על החלטת בית המשפט המחוזי בתיק תביעת הדיבה נגדו.

העליון החליט להטיל את האחריות לארבעת ההקרנות של הסרט בין השנים 2010 ו-2012 על בכרי, על פי דעת הרוב של השופטים דוד מינץ ואלכס שטיין, אשר לדעתם בכרי אחראי גם להפצת הסרט ביוטיוב, למרות שלא הוא העלה אותו, השופט יצחק עמית היה בדעת מיעוט. בית המשפט החליט לשמר את הרשעת בית המשפט המחוזי בנוגע לו.

השופטים קשרו את החלטת בפיגוע ההתאבדות במלון “פארק” בנתניה שהרג 30 ישראלים, שבעקבותיו פלש צבא הכיבוש למחנה ג’נין, ובמהלכו נהרגו 23 חיילים ונפצעו עשרות נוספים.

העליון הסתמך על הטענה של החייל מגנג’י שהשתתף בלחימה ובפלישה למחנה הפליטים ג’נין, וגילה שתמונתו מופיעה באחת הסצנות בסרט, ובעקבות כך הגיש תביעת דיבה נגד האמן וסרטו.

כזכור, ב-2003 בכרי הגיש בג”צ נגד המדינה לאחר שהמועצה לביקורת סרטים פסלה להקרנה את סרטו. הבג”צ התקבל והסרט הוקרן בארץ עד 2021. ב-2011 חמישה מחיילי צה”ל הגישו תביעה נגד בכרי בגין הוצאת דיבה של חיילי צה”ל. בית משפט המחוזי דחה את תביעתם לאחר שקבע שאין להם זכות עמידה משום שאינם ציבור מזוהה והפנה אותם ליועמ”ש. כתוצאה מכך הוגש ערעור שאליו הצטרפה המדינה אך זה נדחה בבית המשפט העליון.

השופטים שטין ומינץ בחרו להשאיר את הפיצויים על פי החלטת המחוזי על סך 175 אלף שקל, ואיסור הפצת והקרנת הסרט בישראל. השופט עמית, שהיה בדעת מיעוט, ראה שניתן היה להסיר את הסצנה בה מופיע החייל מגנג’י, והסרת חלק מהמגבלות על הסרט. כמו כן, הוא חשב שיש להסיר את האחריות מעל בכרי שכן צד ג’ היה זה שהעלה את הסרט ליוטיוב. אשר על כן, ראה השופט עמית שיש להנמיך את גובה הפיצוי ל-100 אלף ₪ בלבד. אך, השופטים האחרים בתיק דחו את דעת השופט עמית.

בתגובתו להחלטת בית המשפט אמר בכרי שאינו מתחרט על כלום, והוסיף “אילו הייתי חוזר בזמן, הייתי מצלם מחדש את הסרט וחושף את הפשעים הלא הומאניים של צבא הכיבוש במהלך פלישתו למחנה ג’נין”.

בכרי הוסיף כי ניסיון בית המשפט להגדיר את עדויות של עדים מתושבי המחנה שהיו במקום במהלך הפלישה הישראלית, כמפוברקות ומזויפות, הינו ניסיון טיוח לאמת. שכן, כאמן, הוא לא התערב בתוכן של העדויות. זו האמת, שהכיבוש לא רוצה לשמוע, משום שהיא חושפת את מעלליו ופשעיו.

חברי האמן מוחמד בכרי, מסרו בתגובה שזו החלטה פוליטית גרידא, שמוציאה את הפן המשפטי של התביעה מהקשרה. “ובכך מסתיימת רדיפת האמן מוחמד בכרי שנמשכה כשני עשורים”. הם לאורך כל התקופה תמכו באמן מוחמד בכרי, “אמרנו זאת ונאמר מחדש, לא נעזוב איש מאיתנו שעומד מול מערך הדיכוי של החירויות וחופש היצירה האומנותית”.

ISRAEL WEATHER
Conference
יום עיון בחיפה