עו”ד עלי חיידר
שבוע אחרי הרכבת הממשלה, וערב ישיבות בית המשפט העליון בהם צפויה ההכרעה בעתירות החשובות שהוגשו נגד מינויו של אריה דרעי כשר בממשלה החדשה (ואחרי שהיועצת המשפטית לממשלה התנגדה למינויו תחת עילת חוסר סבירות), הכריז שר המשפטים החדש יריב לוין, על השלב הראשון של תוכניתו לרפורמה במערכת המשפט, שפעל עליה לטענתו משך שנים רבות, ומטרתה, כנטען, לחזק את המשילות והחזרת האמון במערכת המשפט, ודמוקרטיזציה של מערכת השלטון, החזרת הריבונות לעם, ולמנוע מקבוצה קטנה של שופטים חסרי סמכות שלא נבחרו מהעם, להחליט בעניינים החשובים. לוין הביע ביקורת נגד “המהפכה החוקתית” ו-“האקטיביזם השיפוטי” שיו”ר בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק ביסס, והכריז עליה לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק, שנחקקו לפני יותר משלושה עשורים. לוין מנסה להצדיק את הצעד הזה בצורך לשמור את האיזון בין הרשויות ולהחזיר לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת את מעמדם כנגד הרשות השופטת.
לוין הצביע על השינויים הבאים שבכוונתו לבצע בקרוב:
- שינוי מבנה הוועדות למינוי שופטים על ידי הוספת שני נציגים של הציבור, שממונים באישור שר המשפטים.
- הסדרת סוגיית ביטול חוקים מטעם בית המשפט העליון, ולאסור על בית המשפט לבטל חוקים באמצעות רוב כמעט מלא של ערכאה שיפוטית, ובאמצעות חקיקת “פסקת ההתגברות”, שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים שבית המשפט העליון ביטל, ברוב של 61 ח”כים.
- ביטול עילת “חוסר סבירות”, דבר שמגביל את סמכות בית המשפט העליון ומונע ממנו לבטל החלטות מנהליות וביטול חוקים.
- להגביל את תפקיד היועצים המשפטיים שעובדים בממשלה לייעוץ בלבד ולמנוע מהם קבלת החלטות, משמע, שיהיו מוכפפים לסמכות של השר ולא שומרי סף של החוק, שלא יהיו כפופים להוראות של היועצת המשפטית של הממשלה.
חשוב להזכיר שלוין לא הזכיר בשלב זה את סוגיית הפרדת תפקידי היועץ המשפטי לממשלה והפרלקיט הראשי, למרות שזה אחד הנושאים שדובר עליהם רבות בשנים האחרונות, ובין הסוגיות שיכולות להשפיע על ניהול ההליכים הפליליים נגד ראש הממשלה. נראה, שהם נדחו לשלב השני.
ההכרזה על התכנית התחילה ויכוח רחב וסוער, היו שקראו לה “הפיכה” או “מהפכה” או “הריסת המערכת המשפטית והפוליטית” או “הכרזת מלחמה על מערכת המשפט”, במקביל היו כאלה שאשו לגונן על התכנית והגדירו אותה צעד חיוני ואקוטי שהיה צריך לבצע מזמן.
הצבענו כבר על כך שהמערכת המשפטית בישראל משרתת את מטרות העל של המדינה היהודית, בכל הנוגע לעם הפלסטיני בכללי ולתושבים הערבים הפלסטינים בארץ, מבחינתם אין שינוי עקרוני או מבני. נהפוך הוא, בית המשפט העליון אישר בשנים האחרונות מספר רב של חוקים גזעניים, כגון חוק יסוד: הלאום, וחוק ועדות הקבלה, וחוק הנכבה, וחוק איסור איחוד משפחות (חוק האזרחות)… בית המשפת הכשירה משפטית את הכיבוש ואת מעשיו, למשל: גדר ההפרדה הגזענית ומדיניות ההתנחלות והריסת הבתים ומדיניות המעצרים והפקעת האדמות של הפלסטינים ועוד… ולמרות זאת, הצעדים שממשלת נתניהו השישית רוצה לנקוט בהם מחלישים את מערכת המשפט, ובמקביל מעניקים כוח מוגזם לממשלה ולכנסת. זאת כתוצאה מאי קיום חוקה בישראל או קיומו של בית מחוקקים נבחר אחד. לכן, התוכנית שואפת לרכז את הכוח בידי הממשלה, ששולטת בפרלמנט ובמערכת המשפט, ובזאת היא פוגעת באיזון בין הרשויות ובמעמדם של המיעוטים ובזכויות האדם, ובהוגנות, ובעצמאות המערכת המשפטית, וגם באמון של הציבור בה. היא גם פוגעת בשולי הדמוקרטיה, ועושה פוליטיזציה להליך מינוי שופטים, ומאיימת על מערכת המשפט, ופוגעת בזכויות החברה הפלסטינית הערבית בארץ, אשר רואה בבית המשפט העליון בהרבה מקרים, כמפלט אחרון לשמירה על זכויותיו, ומשקיעה בפנייה לבית המשפט במטרה להעלות מודעות ברמה הארצית והבינלאומית לזכויות העם הפלסטיני שמופרות באופן סיסטמתי ועקבי.
התוכנית של לוין הופכת את השופטים לעוד פקידים מהשורה, היא מחלישה ומצמצמת את יכולותם לפרשן, ומגבילה אותם במילוי תפקידם המרכזי והוא הכרעה בסוגיות משפטיות, בפרט בדיונים ומחלוקות בין המדינה ובין האזרחים, והפעלת ביקורת שיפוטית על המוסדות הממלכתיים.
ברור שהתוכנית הזאת מקבלת גיבוי מלא מראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר הגביר בעת האחרונה את תוקפנותו וביקורותיו נגד המערכת המשפטית, לאחר שהאחרונה הגישה כתבי אישום באישומי שחיתות והפרת אמונים וקבלת שוחד ומרמה, תוך שהוא מקבל גב ותמיכה חסרת תקדים מכל מרכיבי הקואליציה הגזענית שלו. התוכנית גם פועלת לשינוי המערכת המשפטית והפוליטית בישראל לרעה, ומכוונת לעבר עריצות, שליטה, כוח, דיוכי, וצמצום אפשרויות הביקורת וההתערבות.
חשוב להעיר שהתוכנית הזו לא נולדה מריק אלא היא תוצאה של עבודה ותהליכי חשיבה עמוקים בסיוע שרי משפטים בעבר ואקדמאים וארגוני חברה אזרחית ימניים שמרנים כגון “פורום קהלת” ואתר “מידה” וכלי תקשורת ימניים נוספים.
על ידי התוכנית הזו, ממשלת נתניהו הולכת באותה דרך בה הלכו משטרים פופוליסטים אנטי דמוקרטיים עריצים שדבקו בשלטון הרוב (עוולות הרוב) תוך שהם פועלים לדיכוי חירויות ודיכוי מיעוטים, כמו הונגריה של אורבן, רוסיה של פוטין, ברזיל של בולסונארו, אמריקה של טראמפ, פולין של אנדריי דודה, הודו של מודי.. ועוד משטרים פופוליסטים.
חשוב להדגיש בהקשר מוגבל זה, את הסכנות הצפויות מהממשלה הזאת, שאינן מוגבלות להחלשת המערכת המשפטית אלא גם לזרמים האידאולוגיים הבעייתיים הימניים, הגזעניים, המשיחיים, ההתנחלותיים, והכהאניסטיים, והפאשסטיים, והפונדמנטליסטיים הדתיים שלה, שמזרימים בשילובם מגובים בעליונות לאומית יהודית, עוד כלים של שליטה וכוח לידי הממשלה, ובזאת הופכים אותה למסוכנת וגורם למתיחות עקבית.
מה שנדרש מארגוני זכויות האדם, ובפרט הפלסטיניים, הוא להיפגש ולחשוב באופן קולקטיבי על דרכי ההתמודדות עם התוכנית הזו והשלכותיה על העם הפלסטיני בכלל, והחברה הפלסטינית הערבית בארץ בפרט, ולתאם מול ארגוני זכויות אדם ישראלים בכל הסוגיות המשותפות, וכן ליידע את הארגונים הבינלאומיים בסכנות הצפויות ממשלה זו ומתוכנית הרפורמה המשפטית הנוכחית ששואף השר לוין לבצע.
