מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל הטיל את האחריות לעוני שחווה כמחצית מהחברה הערבית והרעבת כ-42% מהמשפחות הערביות על משרד האוצר וממשלות ישראל, שאחראיות לחלוקת משאבי ותקציבי המדינה. כמו-כן, הבהיר המרכז כי מדיניות הממשלה בנוגע לבנייה ושיכון והקמת אזורי תעשייה ומדיניות התעסוקה שלה, בנוסף, לחוקים כמו חוק האזרחות ומדיניות חוסר התכנון, והוראות ההריסה והרדיפה של תושבי הכפרים גזולי ההכרה בנגב, הם חלק מאחריות המדינה לעוני בחברה הערבית.
היחידה הסוציו-אקונומית במרכז מוסאוא הדגישה לאחר בחינת דו”ח העוני של הביטוח הלאומי, כי יציאת חלק גדול מהמשפחות הערביות ממעגל העוני, תלויה בשוק העבודה שמונע את כניסתן של נשים ערביות, ובכללן האקדמיות, ומערים קשיים בפני השתלבותן בשוק התעסוקה במשק. שוק העבודה גורם לאפלייה בהזדמנויות בפני צעירים ערבים לרכוש השכלה גבוה. מדיניות התכנון גורמת למשבר דיור אקוטי בחברה הערבית, ובין היתר – לבנייה “לא חוקית” בעיני הממשל, דבר שגורר רדיפה משפטית וקנסות אסטרונומיים שמחלישות את היכולות הכלכליות של המשפחות הערביות וגורמות לעוני הולך וגובר. בשל מדיניות הדיור והשיכון הגזענית של הממשלות לדורותיהן, עד היום מתגוררים כ-100 אלף אזרחים ערבים בכפרים לא מוכרים (או גזולי הכרה). ועוד עשרות אלפי משפחות ערביות סובלות ממחסור בזכויות הבסיסיות ביותר במדינת ישראל בשל חוק האזרחות, הגזעני והמפלה.
מהניתוח שערך מרכז מוסאוא ברור המחסור במרכזים להשגת זכויות כלכליות ביישובים הערביים, דבר שגורע מאלפי משפחות ערביות להשיג את הזכויות שלהן בהקלות מס ובמענקים ממשלתיים, ומענקי ממשלה ליישובים ולעיריות.
ממרכז מוסואוא מסרו כי רוב תוכניות הביטחון התזונתי במימון הממשלה מיועדות בעיקר למשפחות חרדיות, ומתעלמות מהצרכים של החברות הערביות. המרכז הדגיש כי המשך האפליה בשירוי הבריאות לחברה הערבית מעמיק את עוני המשפחות הערביות ומהווה גורם ישיר שמקצר את ממוצע תוחלת החיים של האזרח הערבי לעומת האזרח היהודי. הרבה משפחות ערביות נצרכות פונות להלוואות בריביות יקרות מאוד כדי לספק את הצרכים הבריאותיים של המשפחות, כגון מימון טיפולי סכרת וסרטן.
על פי מרכז מוסאוא פחות מ-5% מתקציב הפיתוח הממשלתי מיועד ליישובים הערביים, הדבר שגורם להעמקת העוני, והרחבת הפערים בין יישובים ערביים ויישובים יהודיים, בשירותים ותשתיות רבות, כגון תחבורה ציבורית, חשמל, ואפילו מים.