סולידריות שמבוססת על רב תרבותיות, צדק חברתי, שלום אמיתי, רב לשוניות ושוויון.
הכישלון של כור ההיתוך, ב 1977 עדיין לא הופנם בחלקים רבים של הציבור. רבים עדיין מנסים להחיות את כור ההיתוך, אך הם במו ידיהם חיסלו אותו בפוליטיקה של זהויות ושנאה. נתוני ההצבעה בשלושת העשורים האחרונים מראים כי ההצבעה האתנית הולכת ומתחזקת ברוב חלקי הציבור בישראל למעט המתנחלים.
דפוסי ההצבעה בחברה הערבית הלכו וחיזקו את ההצבעה האתנית. גם ביישובים שהתאפיינו כיישובים עם רוב “מזרחי” התחזק דפוס ההצבעה העדתי, במקביל להחרמת הבחירות מתוך אכזבה. המצביעים ממוצא רוסי חיפשו מפלגה שתהיה “משלהם”. מפלגתו של אביגדור ליברמן עשתה סיבוב מדהים כאשר עברה מהסתה נגד הערבים, עד לבחירות 2010, להסתה נגד החרדים, בבחירות 2020. על דפוסי ההצבעה בקרב החרדים לא צריכים להרחיב. ברור שגם כאן מדובר בחלוקה אתנית, במקביל לאמונה הדתית. החלוקה האתנית ביניהם ברורה ומאפשרת לכל קבוצה לזכות בתפקידים ובמשאבים הדרושים לתומכיה.
התחזקות ההצבעה האתנית מאז שנות השבעים נובעת מתהליכים חברתיים, כלכליים, פוליטיים והיסטוריים. הימין הבין את התהליכים וניצל אותם כדי לזכות ברוב הפוליטי הדרוש בבחירות לכנסת. ולא מדובר רק בתוצאות הבחירות האחרונות, אלא בתהליך מתמשך מאז 1977.
האם ניתן לבנות סולידריות? למרות השסע
מול הנתק, הסולידריות בין קהלים שונים חייבת להיבנות על בסיס של שלום אמיתי בין העם היהודי לעם הפלסטיני, היא חייבת להיבנות גם על סולידריות חברתית וחלוקה אחרת של המשאבים הציבוריים. העוני במדינה חייב להיות מטופל תוך שינוי של סדר העדיפויות. שינוי שיוביל להעברת משאבים מהצבא וההתנחלויות לתעסוקה ודיור לזוגות צעירים מקבוצות מוחלשות.
ברור לכולם שהגענו לשלב שבו הערבים לא יסיכמו להיות חיילי המילואים של אהוד ברק כפי שקרה ב 1999 ולא חייליהם של בוגי יעלון ובני גנץ. גם ברור שהמצביעים ממוצא רוסי שתמכו באביגדור ליברמן לא זכו להטבות שהם ציפו לקבל גם לאחר שהוא ישב על הברז של משרד האוצר. הם חוששים מהנקמה של ש”ס. אך גם מאות אלפי מצביעי הליכוד וש”ס יודעים טוב מאוד שלא יצא להם הרבה מעליית נתניהו שוב לשלטון. זאת לא הפעם הראשונה שנשמעות התבטאויות קשות, כמו אלה של ח”כ דוד אמסלם על “השפלת בני עדות המזרח” בידי הליכוד.
הציבור הערבי פלסטיני, שמהווה כ 20% מאזרחי המדינה, הוא חלק מהפתרון של הטרגדיה של העם הפלסטיני בכלל, ושל היהודים. הציבור הזה שנהנה מנגישות חזקה לציבור היהודי מקשיב ושומע מדי יום את השיח המפצל והמסית והמנצל של קבוצה נגד קבוצה. הציבור הפלסטיני חייב להוביל תהליך של סולידריות שיאפשר לקבוצות שונות להתחיל לשתף פעולה בנושאים מסוימים.
רוב הציבור בישראל לא עבר להתנחלויות בשטחים, וחלקים מאלה שעברו עשו זאת בעקבות העלאת מחירי הדיור בתוך הקו הירוק בידי הממשלות השונות. מדינה ששולטת ביותר מ 92% מהקרקע יכולה להוריד את מחירי הדיור, על ידי הקצאת קרקע והורדת מיסים. ממשלות ישראל לא יכולות לעשות זאת, ללא קיצוץ בתקציב הצבא וההתנחלויות.
רוב אזרחי המדינה השייכים לקהילות שונות ומוסתים אחד נגד השני חייבים למצוא את הדרך להחזיר את האימון ביניהם. בשלב הזה, הם לא מסכימים על פתרון מדינה אחת או שתי מדינות, אך מסכימים שיש לסיים את השליטה בעם הפלסטיני. בין הקבוצות הנמצאות ביישובים ובשכונות ובמקצועות שונים יש הרבה מן המשותף. יש חשיבות לחזק את המשותף ולבנות סולידריות שמבוססת על רב תרבותיות, צדק חברתי, שלום אמיתי, רב לשוניות ושוויון.
כדי להגיע לרמה משמעותית של סולידריות חייבים להתחיל בחברה האזרחית. החברה הערבית פלסטינית חייבת להוביל את התהליך. עשרים אחוז מאזרחי המדינה יכולים לצאת למסע שמציע אלטרנטיבה לשלטון ההפחדה, ההדרה, ההפרדה וההסתה.
