המשא ומתן בין ישראל לחמאס תקוע. גורמים ישראלים, שמעורבים או היו מעורבים במשא ומתן מטילים את האחריות על הפלונטר הפוליטי שנמצא בו ראש הממשלה בנימין נתניהו. הצוות האמריקאי שמוביל את המשא ומתן מנסה לקדם עיסקת הפסקת אש לפני הבחירות בארה”ב. מראות המוות וההרס בעזה פוגעים קשות בסיכויי המפלגה הדמוקרטית לזכות בבחירות מול טראמפ. למסע הדה לגיטמציה לקמילה האריס, מצטרפים גורמים פרו ישראליים מובילים. הנזק שגרמה מדיניות ממשלת ביידן למועמדים דמוקרטיים רבים עלול להיות בלתי הפיך. טראמף מצפה מנתניהו לא לסייע לממשל ביידן לקראת הבחירות, ולדחות את הפסקת האש עד אחרי נובמבר.
סמוטריץ’ ובן גביר
שר האוצר סמוטריץ’ והשר לביטחון פנים איתמר בן גביר מתחרים ביניהם מי מחשק את נתניהו יותר. השניים מתנגדים להפסקת אש, ומוכנים להקריב את כל האסירים הישראלים שמוחזקים על ידי חמאס. בן גביר תקף את נשיא המדינה יצחק הרצוג וקרא לו “לשתוק כמו ששתק בחקירות” בעקבות החשד להעברת כספים למימון הבחירות ב 1999. השניים, וחבריהם בכנסת ובהתנחלויות, מפעילים את אנשי הגרעינים התורניים כדי לפגוע במאמצים להביא לרגיעה באזור. ההצהרות של ראשי חלק ממפלגות האופוזיציה כי יתמכו בנתניהו לקראת עיסקה לא מספקות אותו. בכל הדיונים הפנימיים נתניהו מטיל על צוות המשא ומתן הישראלי מגבלות שמחשקות אותו.
חמאס ממתין
החמאס, שאחרי החיסול של איסמאעיל הניה בטהראן, נראה פחות לחוץ. בצעד משפיל ומתריס שמביע חוסר אימון בחלק מהמשטרים המעורבים במשא ומתן אנשי חמאס לא הגיעו לשיחות בקטאר. הם הודיעו את עמדתם למתווכים הקטארים והמצרים ונותרו רחוקים מאזור המשא ומתן. החלטת ראשי חמאס לא להגיע למשא ומתן נובעת, ככל הנראה, גם משיקולים בטחוניים. הם חוששים כי ישראל מנצלת את ההופעות של ראשי חמאס למעקב אחריהם לקראת חיסולם, כפי שקרה עם הנייה בטהראן.
הבחירה בסינואר להנהיג את חמאס בחו”ל ובתוך עזה היא מסר מדיני ובטחוני שהעבירו ראשי חמאס לפלסטינים, ולמנהיגי מדינות ערביות ואיסלאמיות. העובדה שסינואר שרד יותר משלוש מאות יום בהםגות בעזה, והניה חוסל בלב טהראן, הביאה לשינוי בהתנהלות ראשי חמאס. חוסר האימון של ראשי חמאס כלפי האינטרסים של המשטרים שמארחים אותם הוא תגובה לאירועים. סינואר שיודע שהוא נמצא בראש רשימת המועמדים לחיסול ישראלי מעביר מסר שהוא בטוח יותר בעזה מאשר בחסות המשטרים של מדינות האזור.
בחריין מחכה בתור לאבו מאזן בפינה
המשלחת הישראלית שיצאה לקטאר, נחתה בבחריין. אמירות נפט נוספת שמנסה להנחית את אנשיה בעזה. בחריין מנסה בשני העשורים האחרונים, ללא הצלחה, להוביל תהליכים אזוריים, כמו שעושה קטאר. בחריין אירחה את מוחמד דחלאן, איש פת”ח לשעבר, ומימנה אותו. דחלאן שגורש מעזה במהלך ההפיכה שביצעה חמאס מבטיח כי הוא יחזור לעזה לנהל אותה. בדרג הפוליטי הישראלי עדיין מנסים לקדם מהלך מדיני מול חלק ממדינות המפרץ. הנחיתה בבחריין נועדה להעביר מסר לשני גורמים: לחמאס ולפת”ח.
הנאום של ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, בפרלמנט הטורקי, לא התקבל בהפתעה. הבלון שהפריח שהוא מתכוון להגיע לעזה בקרוב נתפס כלא רציני. ברשתות החברתיות הפלסטיניות הריצו בדיחות על ההצהרה. אבו מאזן מקווה שאחרי ההסכם בין הפלגים הפלסטינים בבקין ניתן יהיה לקדם מהלך פלסטיני בעזה. למשא ומתן בסין לא הוזמנו אנשיו של דחלאן. הן פת”ח והן חמאס לא רוצים לראות את דחלאן נוחת בציר פילדלפי. כמובן שבהרכב הממשלה הנוכחי מהלך כזה לא יהיה אפשרי.
לקראת השביעי לאוקטובר 2024
נתניהו היה מעדיף לסחוב את המלחמה בעזה עד אחרי הבחירות בארה”ב. פוליטית הוא מעדיף לא להרגיז את חברו טראמף, ובינתיים חברי הכנסת נמצאים בפגרה ארוכה עד אחרי החגים באוקטובר. אלא שהשביעי לאוקטובר 2024 בפתח, על כל המשתמש מכך מבחינה ציבורית ומוראלית.
להילחם שנה שלמה, ולהגיע לחגים ללא שחרור של האסירים הישראלים בידי חמאס, עלול להוביל למחאה ציבורית חסרת תקדים. נתניהו שמושך עוד ועוד, ומסבך את ישראל גם בחזית הצפונית, יתקשה לעבור את השביעי לאוקטובר 2024 ללא הישגים. הוא ימשיך לדרוש מכוחות הביטחון לחפש את סינואר כדי להציג תמונת ניצחון. אך אחרי האכזבה הציבורית מחיסול הנייה בטהראן קשה לראות התלהבות ציבורית מחיסול סינואר.
להורי האסירים הישראלים בעזה, ולכל מתנגדים נתניהו, במחנה האופוזיציה נותר להיאבק ברחובות לקראת השביעי לאוקטובר, או לחכות עד אחרי הבחירות בארה”ב. בינתיים נתניהו שורד וכולם משלמים את המחיר.
