״בכל שנה, כ-70,000 סטודנטים ערבים מתחילים את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה — כ-50,000–58,000 בישראל, ועוד כ-10,000–20,000 בחו”ל״.
שוחחנו עם פרופ’ מוחמד עמרה, נשיא מכללת אל-קאסמי — אחד המוסדות האקדמיים המובילים במשולש הערבי, השוכן על הקו הירוק בבאקה אל-גרביה — על האתגרים שעומדים בפני מערכת החינוך בחברה הערבית. הנה דבריו:
“החברה הערבית בישראל נמצאת במצב ייחודי: מצד אחד — עלייה מהירה במספר הסטודנטים, התפתחות מקצועית וניידות גלובלית; מצד שני — תת-תקצוב מערכתי, אפליה וחסמים בירוקרטיים.”
לדבריו, המצב הנוכחי של החברה הערבית בנוי מארבע “טבעות” של מציאות, שכל אחת מהן משפיעה על התפתחות החינוך:
1. החברה הערבית עצמה:
“מצד אחד, החברה הערבית מתקדמת בצורה פנומנלית בכל התחומים. יש לנו שמות מובילים בתחומים בין-תחומיים. מצד שני, התקשורת מתמקדת רק באלימות ובפשיעה. אבל החברה הערבית מגוונת מאוד, מורכבת מאוד, והיא רחוקה מלהיות אחידה.”
2. החברה הישראלית הכללית:
“החברה הישראלית נמצאת כיום בטלטלה — וזה משפיע על כולם: ערבים, יהודים, אשכנזים, חרדים… זו טבעת שאנחנו חייבים להתמודד איתה. כאנשי חינוך, איננו יכולים להתעלם מזה.”
3. ההקשר הגלובלי:
“אנחנו אזרחי העולם. מה זה אומר? זה אומר שעליי לצייד את הבוגר שלי בידע ובכלים שיאפשרו לו להתמצא במציאות העכשווית ולהיות אזרח עולמי אמיתי.”
4. בינה מלאכותית:
“זה אתגר שכולנו חשים. המרצים שלנו עוד לא יודעים איך להתמודד עם זה. אנחנו, כמו שאר העולם, מגלים תוך כדי תנועה. אנחנו משלבים את הבינה המלאכותית בתהליך הלמידה.”
מחסום השפה כהדרה סמויה:
“ילד ערבי מגיע לבית ספר, לומד עברית בקושי, ובהמשך מתקבל למכללה או לאוניברסיטה — ואז נאמר לו שעליו לעבור את מבחן יע”ל… והוא נכשל.”
מחסום השפה הזה מדיר את הצעירים הערבים מהשכלה גבוהה באופן מבני. מכללת אל-קאסמי מממנת קורסי עברית מתקציבה הפנימי, אך זה לא מספיק. בלי תמיכה ממשלתית, רבים נשארים מחוץ למערכת.
תעסוקה ודליפת מוחות:
“עשרת אלפים סטודנטים לומדים בג’נין, בשכם, בירדן… יש רבים שיודעים קצת עברית, קצת אנגלית וקצת ערבית. הם עובדים ברמאללה, בשכם, בעמאן… לפחות אלף צעירים עובדים כיום במדינות המפרץ: באמירויות, בקטר.”
כך, חלק ניכר מהצעירים עוזבים את הארץ בחיפוש אחר השכלה ותעסוקה. בתוך ישראל, הם נתקלים לעיתים קרובות בהעדר אופק, במיוחד בתחום החינוך.
“המועצה להשכלה גבוהה מתערבת בפעילות המכללות בצורה בלתי סבירה. היא חונקת אותנו. יום ולילה אנחנו נדרשים להפיק אינספור דו”חות. אנחנו לא אוניברסיטאות, אבל מצפים מאיתנו לאותם סטנדרטים, במיוחד בתחום המחקר — בלי התקציב המתאים לכך.”
פרופ’ עמרה מעלה בעיה מערכתית חשובה: חוסר פרופורציה בין הדרישות לבין המשאבים. המכללות הערביות סובלות מעומס בירוקרטי ומחוסר גמישות הדרושה להתפתחות.
“החברה שלנו מתפתחת. אבל ההתפתחות הזו לא אמורה להסתיר את הבעיות המערכתיות. בלי פתרונות בני קיימא — אנחנו מאבדים דור שלם.”
פרופ’ עמרה רואה את שליחות המכללה שלו רחבה מעבר להעברת ידע:
“המטרה שלנו איננה רק ללמד. האקדמיה מתמקדת בדרך כלל בתחום צר. אבל זה לא מספיק. אנחנו חייבים להכין בוגרים שמבינים שהם חלק מהחברה — אזרחים של המדינה ושל העולם.”
מכללת אל-קאסמי משתדלת ליישם את הפילוסופיה הזו למרות כל המגבלות. אבל בלי שינוי במדיניות המדינה, מימון שוויוני והכרה בגיוון — המשבר בחינוך הערבי רק יעמיק.
מאת: ילנה שפרן, עורכת ראשית של Sowtna
ויועצת למידענות אסטרטגית ותקשורת רגישה לקונפליקטים
צילום: המחברת
פורסם בקבוצת הפייסבוק: Free Israel / וולני ישראל / טריטוריית החופש
https://www.facebook.com/share/p/16coZMHKkH/?mibextid=wwXIfr
