שבוע שעבר פרסמנו כתבה בעקבות ביקורנו בעיירה באקה אל-גרביה, שארגן מרכז מוסאוא, המרכז לזכויות האזרחים הערבים בישראל, שממוקם בחיפה.
בכתבה זו הדגשנו את הבעיות שמהן סובל המגזר הערבי – בעיות שמקורה במדיניות המדינה. בעיות אלו לרוב אינן נראות לעין, אך יש להן השפעה משמעותית על כולנו.
הבטחנו שנמשיך את תיאור מסענו הקצר. הפרק הבא לקח אותנו לשני כפרים הנושאים את אותו השם – ברטעה. האחד נמצא בשטח ישראל, והשני בשטח הרשות הפלסטינית (הרש”פ).
בברטעה המערבית, השייכת לישראל, ביקרנו בבניין המועצה המקומית, שם התקבלנו על ידי ראש המועצה, ראאד כבה.
הבניין נראה כמו ארמון קטן – מודרני, מרווח ומתוכנן היטב. על דלתות המשרדים מופיעות כתובות בערבית ובעברית, מה שיוצר רושם שהמדינה משקיעה באמת במוסדותיה. גם הכפר עצמו נראה מטופח ואסתטי.
ראאד כבה עומד בראש מועצה הכוללת שלושה כפרים: ברטעה (מקום הולדתו), מויעיה ועין סאחלה, שמונים יחד כ-13,000 תושבים. כבה ציין שהמדינה כן השקיעה בכפרים – בכל אחד מהם נבנו בתי ספר מודרניים, מגרשי כדורגל ואולמות ספורט. רמת ההשכלה עולה בהתמדה: 76% מבוגרי בתי הספר מקבלים תעודת בגרות. לפני 30 שנה היו רק שלושה רופאים באזור – כיום ישנם כבר 180.
תמונה אידילית? לא בדיוק. יש לא מעט מכשולים שהמדינה יוצרת.
כבה מכהן בתפקידו כבר 12 שנה. כבר בשנה הראשונה בתפקידו, הוא הגיש מסמכים לכל הגופים הרלוונטיים כדי להקים שכונה חדשה לזוגות צעירים. רק עכשיו, לאחר שנים רבות, התקבלו האישורים המיוחלים.
בשנים האחרונות חלה ירידה מתמשכת בשיעור הילודה במגזר הערבי בישראל.
כיום, שיעור הילודה הממוצע בקרב ערבים כבר נמוך מזה של האוכלוסייה היהודית – שינוי דמוגרפי משמעותי המשקף בעיות חברתיות וכלכליות עמוקות יותר.
אחת הסיבות המרכזיות לכך היא משבר הדיור החריף.
משפחות ערביות צעירות מתקשות מאוד לבנות בית: הקרקע הזמינה מועטה, ותהליך קבלת האישורים כרוך בבירוקרטיה ובשנים של עיכובים. רבים נאלצים לבנות על קרקעות חקלאיות או להוסיף קומות לבתים קיימים, שלא נבנו מלכתחילה לעומס כזה. אחרים עוברים ליישובים יהודיים – כמו חריש הסמוכה, שמתפתחת במהירות ורוכשות בה דירות משפחות ערביות מהאזור.
לבעיית הדיור מצטרפת גם היעדר אזורי תעשייה ומסחר ביישובים הערביים.
בעלי סדנאות, מפעלים קטנים ומוסכים נאלצים לפעול מתוך חצרות בתיהם. גם בבאקה אל-גרביה וגם בברטעה – הבעיות דומות. פרקטיקה זו פוגעת באיכות החיים ויוצרת סיכונים סביבתיים ובריאותיים.
השילוב של כל הגורמים הללו – מחסור בדיור, העדר תשתיות, חסמים בירוקרטיים – פוגע ישירות באיכות החיים, בשיעור הילודה וביציבות החברתית של החברה הערבית בישראל.
תוך כמה דקות בלבד חצינו אל ברטעה המזרחית, שנמצאת בשטח הרשות הפלסטינית. ושם חיכה לנו הפתעה: לא היה שום מחסום מפורסם, ולא חומה מפרידה!
נכנסנו לכפר ללא עיכובים. לא היו חיילים, לא שוטרים – כניסתנו כלל לא תועדה. וזהו אזור שלא נחשב לבטוח במיוחד למי שאינו ערבי. ובכל זאת, בסופי שבוע וחגים נוסעים כאן אלפי ישראלים מהצד הישראלי אל הצד המזרחי.
הגענו ביום חול. תנועה מועטה. הרחוב המרכזי נראה מוזנח – תחושה של עולם שלישי. למרות שמדובר בשטח הרשות, יש שלטים רבים בעברית.
נכנסנו לבניין צנוע. חדרי המדרגות מתקלפים. פנינו אל ראש המועצה המקומית, עבדאללה אל-כבאח.
המשרד ואולם הקבלה שלו שונים מאוד ממה שראינו בצד הישראלי – כאן הכול הרבה יותר פשוט וצנוע. אל-כבאח כבר ישב על כיסאו. מאחוריו תלויים שני פורטרטים – של אבו מאזן וערפאת – בצורה עקומה. המלווה שלנו אמר לו משהו בשקט כשישבנו. נראה כי הציע לסדר את הרקע. אל-כבאח רק מיישר את תמונתו של ערפאת.
עבדאללה אל-כבאח מספר שלפני 1948 שתי ברטעות היו כפר אחד.
לאחר הקמת מדינת ישראל, ואדי חצה את היישוב. המצב כיום מורכב ביותר: ברטעה המזרחית נחשבת חלק מהרשות הפלסטינית, אך בפועל נמצאת לפני גדר ההפרדה ובשליטה ישראלית דה-פקטו.
הכפר הפך בפועל לאזור סחר חופשי.
בניגוד לצד הישראלי, כאן לא משלמים מע”מ, וכל המוצרים שמובאים מהגדה זולים בהרבה מאשר בישראל. מצב זה אולי נראה משתלם, אך לדברי אל-כבאח, הוא יוצר אתגרים רציניים. בכפר גרים כ־7,500 תושבים, אך בלילה נשארים בו 20,000–25,000 איש. התשתיות אינן מותאמות לכך. אחת הסיבות לכך היא שהמחסום הצבאי של צה״ל נסגר בשעה 18:00. תושבים זקוקים לאישורים מישראל כדי לגור בבתיהם, והם נתקלים בקשיים רבים במעבר במחסום. כתוצאה מכך, יש להם גישה מוגבלת לשירותים רפואיים, לתעסוקה, ללימודים ועוד.
לאזור הסחר החופשי יש גם יתרונות.
יזמים ובעלי עסקים מהגדה המערבית העבירו לכאן את הסדנאות, המפעלים והחנויות שלהם. רבים מהם פועלים גם בלילות. מדי יום נכנסים לכאן 26 משאיות עם סחורות, מזון, ציוד וחלקי חילוף. לדברי ראש הכפר, לקראת סוף השבוע שומעים בברטעה יותר עברית מערבית.
עד כמה בטוח ליהודים לשהות בברטעה, כשאין בה לא כוחות ביטחון ישראלים ולא פלסטיניים?
“אנחנו בברטעה משפחה אחת גדולה, ואחראים לאורחינו,” אומר עבדאללה אל-כבאח. לא בדיוק הבטחה מרגיעה.
מה ניתן להסיק מהביקור שלנו בבאקה אל-גרביה ובשתי ברטעות?
מדינת ישראל יוצרת קשיים לא רק לתושבי הרשות הפלסטינית, אלא גם לאזרחיה הערבים. שינויים פשוטים במדיניות יכולים לשפר את חייהם, לשקם את האמון, להגביר את תחושת השייכות ולסייע בשילובם בחברה הישראלית. אך לצערנו, נראה שמישהו מרוויח מהמצב הנוכחי – הוא שומר על מתיחות, מזין עוינות ומנציח סטריאוטיפים.
על מגרש משחקים לא שוויוני זה פועלים פעילי זכויות אדם בניסיון לשנות את המצב – אך לא תמיד בהצלחה.
אנחנו מקווים שבקרוב נוכל לראיין את מנהיג מרכז מוסאוא, ג’עפר פרח, ולדון בבעיות שמהן סובלים הערבים בחיפה, ובסטריאוטיפים העיקשים הרווחים בקרב תושבים דוברי רוסית בעיר.
אבנר קורין, אולגה גורביה
צילום: המחברים
Невидимый Израиль: что происходит в арабских деревнях рядом с нами
Бака аль-Гарбия — зеркало проблем и потенциала арабского сектора Израиля
