בפסטיבל הקרוב יוקרן סרטה התיעודי של הבמאית ביסאן טיבי – “רחוב אחד בסילוואן”. זהו לא רק סיפור על מקום מסוים במזרח ירושלים, אלא עדות רגשית למאבק, לפחד ולקוות. הסרט מתעורר לחיים דרך קולותיהם ומבטיהם של ילדים, תושבי השכונה, וגם בדמויות המתנחלים, שבעבורם הרחוב הזה הוא סמל למציאות אחרת ונגדית.
סילוואן היא אחת השכונות הרגישות ביותר במזרח ירושלים, שבה נמשך זה שנים רבות עימות בין תושבים פלסטינים לבין מתנחלים ישראלים. אך בסרטה של טיבי אין סיסמאות או מניפסטים. במקום זאת – קטעים מחיי היומיום: ילדים המשחקים ברחוב, חלונות מוגפים, מבטים מלאי דאגה ושאלות פשוטות ששואלת המצלמה, מבלי לכפות תשובות.
הבמאית בוחרת בפרספקטיבה יוצאת דופן – סיפור דרך עיני הילדים. עולמם אינו רק פחד מפני אובדן הבית, אלא גם ניסיון לשמר תחושת נורמליות: כדור המתגלגל אל חצר השכנים, ציורים על הקירות, לחישות המבוגרים על החלטות בית המשפט. דרך תפיסת העולם של הילדים נחשפת האבסורדיות והאכזריות של המצב.
הסרט אינו מציג את המציאות בשחור ולבן. הוא מתאר גם את נוכחות המתנחלים – לא כאויבים מצוירים, אלא כחלק מפסיפס הרחוב, שנוכחותם שקטה אך מאיימת, שזורה בנוף הפלסטיני. אין כאן אמת אחת, אלא רחוב שבו מתנגשים סיפורים, פחדים וגורלות.
“רחוב אחד בסילוואן” הוא יומן אינטימי של חיים תחת לחץ. הוא מזכיר לנו שמאחורי כותרות החדשות יש בתים, קולות וילדים שרק רוצים לחיות. והקולנוע – הוא שמאפשר לקולות האלה להישמע.
הקרנת סרטה של ביסאן טיבי בפסטיבל היא לא רק אירוע אמנותי, אלא גם מחווה של תשומת לב לאלה שחייהם מתנהלים בצומת שבין עימות פוליטי למציאות אנושית
