על רקע אסון הומניטרי קשה ברצועת עזה והסלמה באלימות בגדה המערבית, הכריזו מנהיגים ערבים בישראל על שביתת רעב בת שלושה ימים כאות מחאה. המחאה מתקיימת ביפו ביוזמת הוועד העליון למעקב אחרי ענייני הציבור הערבי, הגוף המרכזי המייצג את החברה הערבית בישראל.
“נגד הרעב – שביתת רעב”
המחאה הסמלית החלה ביום ראשון, 27 ביולי, מחוץ למשרדי ארגון חברתי ביפו. משתתפים בה אישים בולטים מהחברה הערבית — פוליטיקאים, ראשי רשויות, אנשי אקדמיה ואקטיביסטים. הם דורשים הפסקת אש מיידית בעזה, הסרת המצור, הפסקת ההריסות והגירושים בגדה.
הטריגר לשביתה הגיע מדיווחים מזעזעים על רעב המוני בעזה, שנגרם כתוצאה מהמצור ופגיעה קשה באספקת הסיוע ההומניטרי. לפי משרד הבריאות של עזה, לפחות 122 בני אדם מתו מרעב, ביניהם 83 ילדים. הנתונים עוררו סערה עמוקה בקרב החברה הערבית בישראל.
לדברי יו”ר הוועד העליון, מוחמד ברכה:
“התמונות שמגיעות מעזה חורגות מכל דמיון אנושי. מדובר בהשמדה שיטתית של בני אדם באמצעות רעב ואש – פשע נגד האנושות.”
תמיכה מכל רחבי הארץ
כמה ימים לפני השביתה, ביום שישי, 25 ביולי, התקיימה הפגנת ענק בעיר סכנין תחת הסיסמה “אין לרעב מקום בעזה”. מנהיגי ארבע המפלגות הערביות — רע”ם, תע”ל, חד”ש ובל”ד — צעדו יחד בשורה הראשונה, לראשונה מזה שנים. היה זה רגע סמלי, כאשר חילוקי הדעות הפוליטיים נדחקו הצידה לנוכח זעקת המלחמה.
ביום ראשון, במהלך השביתה, פורסמה בתקשורת תמונה של ארבעת המנהיגים — מנסור עבאס (רע”ם), אחמד טיבי (תע”ל), יוסף ג’בארין (חד”ש) וסאמי אבו שחאדה (בל”ד) — כשהם משוחחים ביניהם בפרטיות. המפגש נתפס כהתקרבות אפשרית ואולי אף תחילתו של שיתוף פעולה פוליטי מחודש.
זהות פלסטינית ללא גבולות
שביתת הרעב ביפו היא חלק מיוזמה רחבה יותר: איחוד העם הפלסטיני משני עברי הקו הירוק ובתפוצות. מוחמד ברכה קרא להקמת חזית מאוחדת של התנגדות שתכלול את הפלסטינים בישראל, בשטחים הכבושים, בגולה ובגלות.
המוחים מדגישים את המצב הקשה בגדה המערבית, ובעיקר במחנות הפליטים נור א-שמס וטול כרם, שם תיעדה משלחת הוועד העליון הרס נרחב של תשתיות, הריסת בתים, מעצרים, גירושים וחסימות. לפי הדיווחים, עד 40% מהמבנים נהרסו באזורים מסוימים.
מדיניות השתיקה נשברה
השביתה וההפגנות האחרונות סימנו נקודת מפנה עבור המיעוט הערבי בישראל. כפי שכתבה העיתון הארץ, ההפגנה בסכנין ושביתת הרעב ביפו “פרצו את חומת הפחד”, שמנעה עד כה ביטוי פומבי של התנגדות. כעת נשמע קול החברה הערבית בעוצמה, והוא תובע תגובה — לא רק מממשלת ישראל, אלא גם מהקהילה הבינלאומית.
דרישות המוחים:
• הפסקת אש מיידית ופתיחת מסדרונות הומניטריים לעזה
• הסרת המצור וחידוש אספקת המזון והתרופות
• הפסקת ההריסות והגירושים בגדה
• הגנה על זכות השיבה של העם הפלסטיני
• לחץ בינלאומי על ישראל להתערבות מיידית ולהגנה על האוכלוסייה האזרחית
שביתת הרעב ביפו היא לא רק מעשה של סולידריות — אלא צורת מחאה פוליטית רבת משמעות, קריאה לשבירת השתיקה שנכפתה על החברה הערבית בישראל. אם השביתה תוביל לאיחוד פוליטי ולדיאלוג מחודש בין המפלגות הערביות, ייתכן שאפילו צעד סמלי של הימנעות ממזון יהפוך לנקודת מפנה — לא רק במאבק נגד המצור, אלא גם בהגדרה מחודשת של המעמד הפוליטי של הערבים בישראל.
ביום סיום השביתה, 29 ביולי, צפויה להתקיים הפגנה מול שגרירות ארה”ב בתל אביב, בקריאה להתערבות בינלאומית ולסיום המצור
