הנכבה עבור הפלסטינים

הנכבה עבור הפלסטינים

ביום בו חוגגים היהודים את “העצמאות” מציינים הפלסטינים אזרחי ישראל את “יום הנכבה” באירועים מקומיים וארציים. היסטורית, ניצלו, רוב הפלסטינים אזרחי ישראל את החופש שניתן להם ביום “העצמאות” בידי המשטר הצבאי של שנות החמישים והששים כדי לבקר בשקט בכפרים ההרוסים שלהם. משפחות היו מגיעות לחורשות ששתלו הקרן הקיימת לישראל בכיסוי של “לחגוג את יום העצמאות ולעשות על האש” כדי לבקר את האבנים, הכנסיות, המסגדים ובתי הקברות של בני משפחותיהם שנותרו בכפרים ההרוסים. ילדים ונכדים צפו מדי שנה בהוריהם בוכים בשקט במה שנותר מבתיהם.

הרוב הפלסטיני שנותר במולדתו חיפש את דרכו לאחר טרגדיית הנכבה. שלושה גורמים היו שותפים לטרגדיה הזאת: התנועה הציונית, המנדט הבריטי והשותפים הבינלאומיים והמשטרים הערביים שעשו יד אחת עם התנועה הציונית כדי לרוקן את המולדת מתושביה. חלקם קראו לפלסטינים לעזוב כדי להילחם, ולאחר שנטשו הם סגרו את האזרחים שנמלטו או גורשו במחנות פליטים בגדה המערבית, בעזה, בירדן, בלבנון, בסוריה ואפילו בעיראק.

המנהיגות הפלסטינית שנותרה במולדת היתה צריכה לחפש את הדרך להוביל את אלה שנותרו. שליש מהפלסטינים שנותרו הפכו לפליטים במולדתם. הם עברו לכפרים סמוכים והשקיפו על מושבים וקיבוצים ויישובים שהוקמו על הכפרים שלהם. חלק אחר נלקח כדי לנטוע עצים של הקרן הקיימת בשטח של הכפר שלו. היו רבים שנהגו לשכור את מטעי הזיתים ממינהל מקרקעי ישראל והקרן הקיימת. בשלב מסוים היתה הממשלה מוכנה לפצות את הפליטים. לאחר שרובם סירבו לקבל פיצוי על בתיהם ואדמותיהם נטשה הממשלה את הרעיון והחלה להפריט את הקרקעות והנכסים, להחכיר ולמכור.

ממשלות ישראל השונות, ואיתם רבים בקהילה הבינלאומית, הכחישו שבוצע טיהור אתני, טבח או טרנספר במהלך המלחמה ולאחריה. רק בשלושת העשורים האחרונים התירו ממשלות הימין להיסטריונים החדשים לפרסם ספרים ואף סרטים על מה שאירע במקומות שונים. בסרט “טאנטורה” העידו חיילים וקצינים ישראלים על הטבח שהם ביצעו בתושבי הכפר. פליטי הכפר שחלקם עבר להתגורר בכפרים פרידיס וג’סר אזרקה כואבים את הטבח. את הטראומה שהם עברו חווים הילדים והנכדים שלהם עד היום.

האירוע המרכזי לציון יום הנכבה השנה יתקיים ביוזמת אגודת הפליטים בכפר “מיעאר” בגליל. הכפר נהרס בנכבה ורוב תושביו הפכו לפליטים בארץ ובלבנון. חלק מתושבי הכפר קנו קרקעות ובנו בתים בכפרים הסמוכים שעב, כאבול וטמרה. תחושת האובדן והפליטות עדיין מלווה אותם מדור לדור. הרחק מחגיגות הניצחון של ישראל, יתכנסו אלפי פליטים ליד בתי הקברות, הכנסיות והמסגדים שנותרו וישמעו את סיפורי הכפר, יבכו בשקט ויחלמו על החזרה. חלקם יקחו את הטלפונים הניידים וישדרו לקרוביהם בלבנון את האירוע בכפר אליו הם התגעגעו לאחר עשרות שנות פליטות. מהצד יצפו שוטרים וחוגגים עם דגלי ישראל, במחזה הגעגוע האישי והלאומי.