תמאם מכחול המנוחה

בעדינות גדולה, המחבר עוסק בסוגיות כלל־אנושיות כמו זקנה וחרטה, בעוד הדילמה הלאומית מרחפת ללא הפסק מעל האישית. בעבור הקורא העברי יש כאן הזדמנות להיכרות בלתי־אמצעית ואנושית עם החברה הערבית בישראל, מנהגיה וזהותה, ובעיקר הלבטים שמלווים אותה. (איל חיות-מן, ישראל היום)

האביב הנשי- הספר מאפשר לנו ‘לשמוע את תופי המרד גם בחשכת הלילה’. בלי צורך בהוראות בימוי ופרשנות, שמשתיקות את התופים או מדברות בשמם. (יוני לבנה- ידיעות אחרונות)

מספק מבט מבפנים על החברה הערבית בישראל ועל התמורות שהתרחשו בה בעשורים האחרונים, אבל מציג גם נושאים אוניברסליים כמו הזדקנות, מיניות נשית והאופי המתעתע של הזיכרון. (רונן טל- הארץ)

סיימתי אמש לקרוא את הרומן “תמאם מכחוּל המנוחה”, אותו בלעתי כמעט ב-take אחד. נהניתי מאד, הן מהעלילה המורכבת, הן מההזדמנויות להצצה לתרבות ולשפה הערבית והן מהרמזים לאקטואליה ולקונפליקט היהודי-ערבי המתמשך. (ד”ר ראובן גל)

“ספר יפה נוסף, שיוצא ליד “חוצות זתוניא” ו”דוניא”, הספרים נהדרים, שובי לב ומעוררים הזדהות. ספרים כאלה יכולים לעורר הזדהות שכל כך חסרה אצלנו”. (פרופסור יוסי שילה)

סיפור עלילתי, בשל ורב קסם הפותח צוהר אל תוך נבכי כפר ערבי-ישראלי. (אפי טריגר)

מכיוון שהדמויות כתובות היטב ונוגעות ללב, העלילה נחווית כתיאור אנושי-פרטי של אהבות שהוחמצו ושל אנשים שתוהים על מקומם. (אתי סרוסי)

ספר מקסים, מענין ומפתיע. זרמתי בקריאתו במהדורה הערבית, וסיימתי אותו תוך כמה ימים, משקף מציאות יום יומית של חיינו. (אמל מורקוס)

אתמול קראתי בנשימה אחת את הרומן של הסופר/העיתונאי עודה בשאראת “תמאם מכחול המנוחה”, רומן סוחף, שבנוי נפלא ונע בין הפרטי והלאומי. (ד”ר רונית מרזן)

ספר עדין שמעלה מחשבות אישיות ומדיניות. (רחל פארן)

הסופר מצליח להעמיד אותנו מול עצמנו, לשאול שאלות ולחפש תשובות. (פיסל טאהא)