130 חברי סגל אקדמי מתנגדים לפסקת ההתגברות

האיום על הדמוקרטיה הולך להיות ממשי מתמיד לאחר כינונה של ממשלת נתניהו השישית. בין היתר, בעקבות הרצון של מפלגת הליכוד בראשות נתניהו להכליל את פסקת ההתגברות בהסכמים הקואליציוניים.

על פי הדיווחים בתקשורת, ההסכמים הקואליציוניים יכללו התחייבות לחקיקת פסקת התגברות שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בג”ץ. וכמה מראשי הימין בממשלת נתניהו כבר הודיעו שהם מתכוונים לחוקק את “פסקת ההתגברות” מיד לאחר הרכבת הממשלה. הם דורשים למנוע ביטול חוקים וינסו אף להרחיב את הסמכויות כדי למנוע מבתי המשפט להתערב בעבודת הממשלה.

בעקבות כך, 130 חברי סגל אקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל פרסמו בתחילת השבוע מודעות המתנגדות לפסקת ההתגברות. המודעות פורסמו בכלי התקשורת הנחשבים על השמאל – מרכז. אך, חברי הסגל מתכננים להגיע לישיבות וועדות הכנסת כדי להציג את התנגדותם לחקיקה.

חברי הסגל כתבו בגילוי דעת שפרסמו כי הם “מבקשים להתריע כי פסקת ההתגברות במתכונת שפורסמה בתקשורת, תפגע פגיעה קשה בהגנה על זכויות אדם בישראל ותהיה בכייה לדורות”.

הם הוסיפו כי “אם תחוקק פסקת ההתגברות המוצעת, תוכל הכנסת ברוב של 61 חברי כנסת, לחסן כל חוק הפוגע בזכויות אדם מפני ביקורת חוקתית של בג”ץ, וגם לבטל בדיעבד כל פסיקה של בג”ץ הקובעת כי חוק בטל בשל פגיעה חמורה בזכויות הפרט. פסקת ההתגברות כזו תאפשר לפגוע בכל זכות אדם, גם היסודיות ביותר, ללא כל הגבלה”.

על החתומים בגילוי דעת זה, ניתן למצוא מרצים וחברי סגל משלל האוניברסיטאות והמכללות בארץ, ואנשים שמזוהים עם כלל הזרמים בפוליטיקה הישראלית, מימין ומשמאל.

רעיון פסקת ההתגברות, שאין כמעט דומה לה בשום מדינה אחרת, מבקש להעניק לכנסת את הסמכות לחוקק מחדש חוק אשר נפסל בבג”ץ, ובכך להתגבר על החלטות המתקבלות בבית המשפט העליון.

פסקת ההתגברות עלולה להיות מכת מוות למגן העיקרי שיש לזכויות אדם ולמיעוטים בישראל, שכן היא מעניקה כוח לרוב במדינה לחוקק חוקים גזעניים, וחוקים שפוגעים בזכויות של המיעוט.

במדינת ישראל, שבה בית המשפט העליון הינו הגוף היחיד שמפקח על עבודת הכנסת והממשלה, בהיעדר חוקה מוסכמת. במקרה כזה, כאשר מוגשת עתירה נגד חוק מסוים, בית המשפט מוסמך לבחון את החוקים, ולדחות אותו, במקרה שישנה סתירה בין החוק הנדון ובין חוקי היסוד של מדינת ישראל על פי פרשנות בית המשפט.

יוזכר כי, מאז חוקי היסוד של שנת 1992, אשר ביססו את סמכות בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית מהותית, ומאז פסק הדין בעניין בנק המזרחי המאוחד שהכיר בכך בשנת 1995, בית המשפט פסל הוראות חוק ב-22 מקרים. כלומר, מאז שנת 1995 ועד נובמבר 2022 מדובר על פסילת הוראות חוקים בתדירות של כ-0.8 פסילות בשנה (22 פסילות ב-28 שנים).