בסוף שנות ה-90, הוקם בחיפה מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל על ידי ג’עפר פרח, המכהן עד היום כמנהלו. מוסאוא הוא אחד הארגונים הבודדים לזכויות אדם שפעילותם מסוקרת בתקשורת בשפה הרוסית. המרכז מעלה למודעות הציבור את האתגרים העומדים בפני האזרחים הערבים בישראל – רבים מהם תוצאה של מדיניות ממשלתית.
כדי להבין טוב יותר את מציאות החיים במגזר הערבי, יצאנו לסיור במספר יישובים במרכז הארץ ובכפר אחד שבתחומי הרשות הפלסטינית.
באקה אל-גרבייה – “זר פרחים” בין שני עולמות
המסע החל בעיר באקה אל-גרבייה (המכונה בקצרה “באקה”), שבה מתגוררים למעלה מ-30,000 תושבים. שמה בערבית פירושו “זר פרחים” או “זרם של פרחים”. נקודת הציון המרכזית בעיר היא המכללה האקדמית אל-קאסמי – קמפוס מודרני המשלב מסורת, תרבות וחינוך עכשווי.
לדברי נשיא המכללה, פרופ’ מוחמד עמרה, המוסד התמקד בתחילה בלימודים אסלאמיים בלבד. עם הזמן, הפך למוסד חינוכי חילוני המציע מגוון תחומי לימוד. כיום, הסטודנטים יכולים לרכוש תארים ראשון ושני בתחומי החינוך.
המכללה נוסדה על ידי מסדר סופי שתרם כ-100 דונם להקמתה. למרות שורשיה הדתיים, ההנהלה אינה מתערבת בפעילות האקדמית. ההוראה מתקיימת באופן ניטרלי, ללא הדגשת פרשנות סופית.
הספרייה של המכללה, המכילה מעל 100,000 כרכים, היא אחת מהספריות האקדמיות הגדולות בשפה הערבית בישראל. היא מקיימת קשרים הדוקים עם ספריות אחרות ברחבי המזרח התיכון ומתעדכנת באופן שוטף.
בקמפוס פועל גם מוזיאון לארכיאולוגיה, המבוסס על אוסף פרטי שנתרם על ידי ההיסטוריון המקומי איברהים אבו-חוסיין. בין המוצגים ניתן למצוא אמפורות ייחודיות בנות 3,500 שנה והעתק של לוח כתב יתדות שבו המלך ג’טה מתלונן בפני פרעה המצרי על שליט שכם.
מכללת אל-קאסמי מהווה לא רק מרכז תרבותי אלא גם מוקד כלכלי: אלפי סטודנטים ממריצים את רחובות באקה מדי יום, ותורמים לפיתוח העסקים המקומיים הקטנים.
לדברי פרופ’ עמרה, המכללה מתמודדת עם אתגרים רבים: החל ממכשולים בירוקרטיים שמציב משרד החינוך ועד לקשיים בהשקת תוכניות אקדמיות חדשות. היישובים הערביים נותרים ברובם מחוץ למדיניות החינוך הלאומית – רוב האוניברסיטאות ממוקמות בערים יהודיות. כתוצאה מכך, למעלה מ-10,000 אזרחים ערבים בישראל פונים להשכלה גבוהה ברשות הפלסטינית.
בארות, אך אין עבודה
עזבנו את המכללה ועצרנו ליד צומת תנועה, שם נשמרה באר מים. מתברר כי גם לאחר הקמת מדינת ישראל, תושבי באקה שאבו מים מבארות. רק בשנת 1955 חוברה העיר למערכת אספקת מים באמצעות חברת “מקורות”.
באופן אירוני, בעוד שבתי ספר יהודיים ברחבי ישראל מתמודדים עם מחסור חמור במורים, המגזר הערבי סובל מעודף בוגרי חינוך. עם זאת, בשל ירידה ברמת השליטה בעברית בקרב צעירים ערבים – הנובעת מהתבדלות גוברת בקהילות הערביות שבהן השירותים ניתנים בערבית והקשר עם יהודים מינימלי – בוגרים אלו נתקלים במחסומים בהשתלבות בבתי ספר יהודיים. פרופ’ עמרה סבור כי על המדינה לתמוך בהוראת עברית בבתי ספר ערביים כמרכיב מרכזי באינטגרציה.
אתגרים יומיומיים
כמו רבות מהרשויות המקומיות הערביות, באקה אל-גרבייה חסרה אזורי תעשייה ייעודיים, והאישורים לפיתוח אזורים כאלה מתעכבים במשך שנים. הדבר מעכב את הצמיחה הכלכלית ומעודד תעסוקה בלתי פורמלית.
אחת התחנות הבולטות בסיור הייתה ביקור בסדנאות מאולתרות שהוקמו בחצרות בתים פרטיים. בבאקה אל-גרבייה פועלים כ-350 עסקים כאלה. בשל היעדר אזורי תעשייה, עסקים פועלים באזורים מגורים, מה שיוצר סכסוכים תכופים בין שכנים.
המשכנו לפרברי הכפר. כאן, חומת ההפרדה עוברת בנוף. בצידה השני נמצאת באקה א-שרקייה, השייכת לרשות הפלסטינית. מספר בתים סמוך לחומה – בצד הישראלי – מאוכלסים על ידי תושבים מבאקה א-שרקייה. כתוצאה מכך, תושבים אלו חיים בישראל אך מחזיקים באזרחות של הרשות הפלסטינית, מה שמותיר אותם במצב משפטי מעורפל. למרבה הצער, האזור הסובב הפך למזבלה מקומית.
קרקע ומים – משאבים ואתגרים
אחת הבעיות הדחופות ביותר היא הפקעת קרקעות בבעלות ערבית לצורך פרויקטים תשתיתיים של המדינה. בניית כבישים מהירים, כולל כביש 6, כרוכה לעיתים קרובות בהפקעת קרקעות ללא פיצוי או התחשבות בצרכי התושבים המקומיים.
החקלאות נמצאת גם היא תחת לחץ. בשל מחסור בקרקעות, חקלאים נאלצים לעבור לגידול חממות לאורך כל השנה. עם זאת, הם מקבלים תמיכה ממשלתית פחותה בהרבה מזו שמקבלים חקלאים יהודים במושבים ובקיבוצים.
אספקת המים היא נושא קריטי נוסף. חקלאים ערבים נאלצים להקים אגודות פרטיות לרכישת מים מ”מקורות” – לעיתים במחירים מופקעים ועם אספקה בלתי יציבה.
כפי שאמר המדריך שלנו, איברהים:
“מדינה מוקפת אויבים צריכה לתמוך בכל חקלאי שיכול להבטיח ביטחון תזונתי בזמנים קשים, ללא קשר למוצאו.”
דו-קיום אפשרי
לאחר בוקר עמוס, סעדנו במסעדה מקומית. סגן ראש העיר של באקה, שהצטרף אלינו, הדגיש כי יחסי שכנות טובים נמשכים בין תושבים יהודים וערבים באזור. תושבי באקה קונים בקניונים יהודיים סמוכים, ויהודים מהעיירות הסמוכות פוקדים את העסקים הערביים המקומיים.
אולי המסקנה העיקרית מחלק זה של הסיור היא שתושבי באקה רואים עצמם כאזרחים שומרי חוק של ישראל ורוצים שיתייחסו אליהם בהתאם – מצפים מהמדינה לפתור את הבעיות הדחופות שתוארו לעיל.
במאמר הבא נסקור את שני הכפרים השכנים שביקרנו בהם אחר הצהריים – ברטעה בצד הישראלי וברטעה ברשות הפלסטינית.
מאת אבנר קורין
photo Elena Rostounova
Бака аль-Гарбия — зеркало проблем и потенциала арабского сектора Израиля
